פסק-דין בתיק ע"ו 2812-04-12

השופט דר' עדי זרנקין

זהו ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים שליד בית המשפט השלום בחיפה (בראשות כב' השופט ז.פלאח) מיום 9/2/12, אשר קבעה כי פגימותיו של המערער בכף רגלו השמאלית , הממצא בעצם ירך שמאל, והכאבים בגב עליון ובגב תחתון , לא נגרמו ואף לא הוחמרו עקב תנאי שרותו. הועדה נדרשה לערר של המערער לאחר שקצין התגמולים, אשר הכיר בפגימותיו של המערער בתחום השמיעה, ובברך השמאלית, קבע כי אין קשר בין שאר הפגימות, נשוא ערעור זה, לבין השירות.

המערער , יליד 14/7/73, התגייס לצה"ל בשנת 1992, שירת שרות קרבי בצנחנים, ולאחר מכן שירת כקצין ביחידת הקישור ללבנון. אין מחלוקת כי שירותו הצבאי, לפחות בחלקו, היה כרוך במאמץ פיזי ניכר.

באשר לפגימה בכף רגל שמאל, טען המערער כי במהלך הטירונות, בעת ריצה, דרך על אבן, חש בכאב, ונזקק לטיפול רפואי. לדבריו המשיך לסבול מפגיעה זו, אך במשך שנים אחדות נמנע מלהתלונן על כך, מתוך שחשש שייפלט מיחידתו הקרבית. רק משנת 1997 ואילך פנה לטיפול רפואי, הומלץ על שימוש במדרסים, פטור חלקי מריצות, ופיזיוטרפיה. המערער טען עוד שאף שהומלצה בדיקת סי.טי., זו לא נערכה במהלך השירות.

שנים לאחר שחרורו בשנת 2005 נמצא כי המערער סובל מגוש ווסקולרי בכף רגלו, והגוש הורחק בניתוח וכן הורחק עצב מקומי.

המערער טען כי הוא סובל עד היום מכאבים והגבלות אשר על פי חוות דעת של מומחה מטעמו הותירה בו נכות בשיעור של 10%.

באשר לכאבי הגב, התחתון והעליון, מהם סובל המערער, ואשר אף בגינן קבע מומחה מטעמו כי נותרה לו נכות, טען הוא כי אלה באו לו כתוצאה מן הפעילות הפיזית האינטנסיבית בעת שירותו הצבאי. בעניין זה טען המערער כי בתיקו הרפואי מצויות תלונות על כאבי גב עליון שהחלו בסוף שנת 1993, והומלץ לו על הימנעות מהרמת משאות. באשר לכאבי הגב התחתון נטען כי בשנת 1998 ישנו רישום על תלונה על כאבי גב אלו, ובבדיקת סי.טי. שנערכה כשמונה שנים לאחר מכן, בשנת 2006,נצפו בלטים קלים בעמוד השדרה.

בית המשפט קמא נידרש לחוות הדעת של שני הצדדים, זו של ד"ר קרת מטעמו של המערער, וזו של פרופ' ביאליק מטעמו של המשיב, והעדיף את ממצאי פרופ' ביאליק. פרופ' ביאליק קבע, בקשר לנגע שנתגלה בכף הרגל, כי זה אינו תוצאה מחבלה לה טוען המערער, וכי לשירות הצבאי לא הייתה כל השלכה על הנגע, שנתגלה, והוסר, כאמור, כארבע שנים לאחר השחרור. באשר לכאבי הגב ציין פרופ' ביאליק כי לא נמצאה כל תלונה של המערער על כאבי גב, ואף לא נמצא כל ממצא בעניין זה. לדעתו של פרופ' ביאליק, הממצא הרנטגני של עמוד השדרה, מעיד על התפתחות לא תקינה של עמוד השדרה, שאין בינה ובין השרות ולא כלום.

כאמור, הוועדה אימצה את חוות דעתו של פרופ' ביאליק, וקבעה כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. הוועדה עוד קבעה כי המערער שירת שירות צבאי ארוך, ובשירות מעין זה אין די בתיאור תנאי שירות קשים אלא יש לקשור את הפגימות לאירוע מיוחד ויוצא דופן שהתרחש בסמיכות זמנים להופעת הפגימות.

על החלטה זו נסב הערעור שבפנינו.

בערעורו שב המערער על טענותיו שטען בפני הוועדה.

באשר לפגימה בכף הרגל, טען המערער כי טעתה הוועדה כאשר התעלמה מחבלה מתועדת בכף הרגל, וכי קביעתו כי המדובר בחבלה קלה אין לה על מה לסמוך, וכי במקום שישנו תיעוד על חבלה, יש להכיר בפגימה, ולהפנות המערער לוועדה לשם קביעת נכותו.

באשר לנגע הוסקולרי טוען המערער כי פרופ' ביאליק עצמו ציין  כי קיימת אפשרות שדימום כתוצאה מחבלה יגרום לדימום בתוך הנגע.

באשר לכאבי הגב, טען המערער כי הוועדה שגתה בכך שלא נתנה משקל לעובדה שהתלונות על כאבי הגב הופיעו כבר במהלך השירות הסדיר.

כמו כן טען המערער כי הוועדה שגתה בהתעלמה מן הפסיקה המכירה בקשר של גרימה במגבלות גב אצל בחורים צעירים בשירות הסדיר.

המערער מוסיף כי טעתה הוועדה כאשר אימצה את חוות דעתו של פרופ' ביאליק  כי בעיות הגב של המערער הינם תוצאה של פגם מולד, שהרי המערער התגייס ללא כל מגבלה או אבחנה של בעיה בגבו.

לדעתי דין הערעור להידחות.

ערעור זה הינו ערעור עובדתי מובהק, אשר בו מתבקשים אנו להידרש לממצאיה העובדתיים של ועדת הערר, במקום שבו מוגבלת התערבותנו לנקודות משפטיות בלבד. בתי המשפט חזרו והורו כי החלטות ועדות הערר המעדיפות חוות דעת רפואית אחת על פני חברתה, יש לראותן כהחלטות עובדתיות רפואיות, ואל לה לערכאת הערעור להידרש להן , אפילו ינסו צדדים לשוות להן כסות של עניין משפטי. בעניין מעין זה כך אמר כב' השופט דנציגר ברע"א 7436/08 טלבי נגד קצין התגמולים:

עיקרה של בקשת רשות הערעור בנסיון להעלות לבחינה מחודשת קביעות עובדתיות רפואיות שקבעה ועדת הערעורים בשתי החלטותיה. על אף נסיונו של המבקש לעטות עליהן כסות משפטית, אני סבור כי קביעות אלה מצויות כולן במישור העובדתי- רפואי והן אינן מעלות שאלה משפטית כלשהי. בהתאם לסעיף 34 לחוק הנכים, ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה של ועדת הערעורים מוגבל לנקודה משפטית בלבד, ואין להעלות במסגרתו שאלות עובדתיות שהוכרעו בוועדה......... אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה ערעור שעניינו הכרעה בדבר קיומו או היעדרו של קשר סיבתי הינו ערעור ב"נקודה משפטית" כאמור בסעיף 34 הנ"ל."